לפני כמה שנים ישבנו בת זוגתי ואני במרפסת עם כוס תה מעולפים אחרי יום עבודה מתיש כדי לבהות בנוף הגלילי שמולנו. הערב נעים, הילדים כבר במיטות, הנוף מקסים וג'וק ענק בגודל של טוש מרקר מתהלך לה על הירך. כן, ג'וק ענק. באותו רגע הלך לי הנוף והערב נעים ועכשיו כל החיים שלי מסתכמים במקק הזה שהחליט לבקר אותנו. שום שירות סדיר וקרבי לא יכול להכין אותך לכך. אני לרגע חושב לנקוט בטקטיקת התעלמות גברית מצויה שאומרת "אני מת מפחד אבל בחיים לא אראה זאת ולכן אעלה על פני הבעה משועממת ואתפלל שהסיוט יחלוף". בת זוגתי שהבחינה היטב בניסיון הטקטי שלי וגם קלטה במקביל את החבר מכוכב אחר, אמרה לי שאני חמוד ושאין ממה לפחד ושזה רק תיקן ישראלי מצוי, ואז היא תפסה בעדינות את המפלצת ונפנפה אותה הלאה אל הנוף הגלילי.

כמובן שהדחקתי את כל האירוע.

לפני כמה ימים, אפשרתי בשמחה ובהנאה לשני תיקנים לוחשים ושמנים לשחק על כף ידי ולחקור אותה ואני ממש רוצה להסביר את זה.

מילת המפתח כאן היא היכרות.

כפי שגזענות ושנאת האחר נובעים מבורות וחוסר ידיעה, גם פחדים נובעים מהלא מוכר וידוע.

המחושים האלו, החלקלקות, הרגליים המשוננות התנועה המהירה ושלל סרטי האימה על חרקים שונים נוטעים בנו רצון אחד, לחפש את הנעל הקרובה ולדפוק את המנוול או במקרה הגרוע יותר לקפוא מרוב אימה במקום.

אז איך הצלחתי?

היכרות

אני עובד היום בחברת ינשוף ויש לנו פינת חי מקסימה הכוללת לטאות שונות, נחשים, שממיות צבים גרבילים ועוד מגוון חיות חמודות ומרתקות.

ושם למדתי, מדוע המחושים, מה משמעות הלחישות של התיקן, מהיכן הוא הגיע, לטובת מה הדוקרנים שעל רגליו ועוד ועוד מידע מרתק.

אני לא לגמרי מבין את הקסם הזה אבל אני ממליץ לנסות זאת בכל סוג של רתיעה. איך אומרים בצבא- לחתור למגע. אני ממליץ לנסות להכיר ללמוד ולהבין כל דבר שמרתיע אותנו. אולי זה לא יהפוך אותנו למחבקי ג'וקים נרגשים, אבל זה בהחלט ישכך מאוד את הפחד והגועל ויתרום להבנת התועלת המדהימה של היצורים הללו ואולי אפילו למודעות סביבתית גדולה יותר.